מָבוֹא
בדרך כלל, בהתבסס על האם קיים צינור גז טבעי באתר התחנה או בסביבה הקרובה, ניתן לסווג תחנות לשלושה סוגים: תחנות קונבנציונליות, תחנות אם ותחנות בת.
תצורת תחנה קונבנציונלית
תחנה קונבנציונלית נבנית במקומות שבהם עובר צינור גז טבעי. הוא שואב גז ישירות מהצינור, עם לחץ כניסה של 0.4 MPa. הגז הטבעי עובר תהליכים כמו הסרת גופרית והתייבשות לפני כניסה למדחס ללחץ, ומגיע ללחץ שלאחר-דחיסה של 25 MPa. לאחר מכן הוא זורם לתוך מתקני תדלוק כדי לתדלק כלי רכב. בדרך כלל, כושר התדלוק של תחנה קונבנציונלית נע בין 600 ל-1,000 ננומטר לשעה (מטר מעוקב סטנדרטי לשעה).
תצורת תחנת האם
תחנת אם שואבת גז ישירות מצינור גז טבעי, עם לחץ כניסה שנע בין 1 ל-1.5 MPa. לאחר שעבר תהליכים כמו דה-סולפוריזציה והתייבשות, הגז נכנס למדחס לצורך הפעלת לחץ. לאחר מכן, הגז הדחוס מועבר באמצעות משאיות מיכלים מיוחדות-המצוידות בגלילי אחסון-בלחץ גבוה (25 MPa)-לתחנות הבת כדי לתדלק כלי רכב. תחנת אם משרתת גם את הפונקציה הכפולה של תחנה קונבנציונלית. תחנות אם נבנות בדרך כלל בקרבת תחנות שער עירוניות, ויכולת התדלוק שלהן נעה בין 2,500 ל-4,000 ננומטר לשעה.
תצורת תחנת הבת
תחנת בת נבנית במקומות שבהם לא קיים צינור גז טבעי בסביבת אתר התדלוק. תחנות אלו בנויות בדרך כלל בתוך אזורים עירוניים כדי להקל על תדלוק כלי רכב, או באזורי תעשייה של ערים וכפרים חסרי צינורות גז מונחים, שם הם משמשים לאספקת גז טבעי כמקור אנרגיה. תחנת האם משתמשת במדחסים כדי להפעיל לחץ ואחסון גז טבעי; לאחר מכן, כלי תחבורה מיוחדים מעבירים את הגז הטבעי הדחוס של 25 מגפ"ס (CNG) לתחנת הבת. תחנת הבת, בתורה, מתדלקת כלי רכב מונעי CNG-. עבור תחנות בת הממוקמות באזורי תעשייה, זרימת התהליך היא בקצרה כדלקמן: גז טבעי בלחץ נמוך- או בינוני- עובר דרך מדחס, מוגבר ללחץ של 20-25 MPa, ולאחר מכן נדחס לתוך גלילי פלדה מיוחדים או חבילות צינורות המותקנות על נגרר מבוסס החלקה{10}}. בהגעה לתחנת הבת, מתחבר הקרוואן לעמוד פריקת גז; הגז עובר דרך מערכת פריקה ונכנס לציוד לווסת לחץ CNG-. החלקה-להפחתת לחץ מורידה את הגז הטבעי-בלחץ הגבוה ללחץ הנדרש על ידי משתמש הקצה-בדרך כלל 0.2-0.4 MPa-לפני שהוא נכנס לרשת צינורות החלוקה כדי לספק גז טבעי לצרכנים.
